עֲרְבוּת הֲדָדִית.
לַטּוֹב אוֹ לָרַע.
תְּלוּיִים זֶה בְּזֶה
כְּמוֹ שְׁנַיִּים בַּסְּפִינָה.
קוֹדֵחַ אַחֵד תַּחְתָּיו חוֹר.
יוֹצֵא לוֹ לַפַּארְק הַהוֹמֶה, לִנְפֹּושׁ לִרְאוּת קְצָת אוֹר.
מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? שׁוֹאֵל הָרִאשׁוֹן בפליאה.
מָה אִכְפְת לְךָ? הלוא אֲנִי קוֹדֵחַ בַּחֵלֶק שֶׁלִּי בַּסְּפִינָה.
עוֹנֶה לוֹ הָרִאשׁוֹן, שׁוֹטֶה! הֲלֹא הַמַּיִם עוֹלִים,
וְאֶת שְׁנֵינוּ מַטְבִּיעִים.
כָּךְ הֵם חוקֵּי הָעוֹלָם,
גַּם אִם עַד כֹּה זֶה הָיָה נֶעֱלָם.
וְאִם כְּמוֹ יֶלֶד חָכָם,
נָבִין לְאָן הַטֶּבַע מְכַוֵּן אֶת כֻּלָּם,
נַחְתֹּר יַחַד עִמּוֹ לְאוֹתָהּ הַמְּגַמָּה,
בִּרְצוֹנֵנוּ הֶחָפְשִׁי וָלֹא בִּכְפִיָּה,
נִשְׁתַּדֵּל לְהִתְחַשֵּׁב בָּאַחֵר עַל פְּנֵי טוֹבָתִי
לְהַרְגִּישׁ אֶת הזולת וְלֹא רַק אֶת עַצְמִי,
אָז נַהֲפֹךְ אֶת הַתְּלוּת מִרֲעַה לְטּוֹבָה,
וּלְלֹא סָפֵק נְקַצֵּר אֶת מֶשֶׁךְ הַמַּכָּה.