פחדים, חרדות ודאגות

ספר קול – לחצו להאזנה:

האגו יכול לסייע לנו להגיע למימד האדם

הנטייה של אנשים רבים היא לחשוב שהחיים אמורים להיות נטולי דאגה, על כן היחס שלהם לחיים הוא מוטעה. בעולם החי, ממנו התפתח האדם, הדאגה היא יסוד החיים. בעלי החיים נמצאים בדאגה מתמדת לקיום שלהם, לבית שלהם, הם שומרים ללא הרף על המשפחה שלהם, על הלהקה, הם חוששים מאויבים, מתאמצים לשרוד ולדאוג לצאצאים שלהם.

מי שמתבונן בציפור היושבת על העץ, מצייצת ושרה, וחושב שהיא שמחה והכול יפה וטוב לה, מוצא עצמו מקנא בה וחושב שהיה רוצה להיות כמוה באוויר הצח, בשמש. האדם אינו מבין את ההתנהלות בעולם החי ובעולם הצומח. בעלי החיים ואפילו הצמחים מצויים בחרדה, בדאגה ופחד בכל רגע ורגע. זהו פחד טבעי, שלא ניתן להשתחרר ממנו. כולם פועלים מתוך דחף פנימי של התפתחות וקיום, ההישרדות היא מהות החיים ואין בה יסוד של התענגות, זוהי התכנית הכללית של הטבע.

החיים מלאים בייסורים, אך בני האדם אינם רוצים לפעול בהתאם לתכנית הבריאה הכללית של הטבע. האגו המופרז התפתח בנו, הוא הולך וגובר ואנחנו מבקשים לתעל אותו לכיוון אחר לגמרי. אנחנו רוצים ליהנות באמצעותו ולמלא אותו. האדם מבקש להפחית ככל הניתן את רמת הדאגות והחרדות שלו, וזה הפוך לחלוטין מתכנית הטבע. דווקא באמצעות האגו אנחנו יכולים להגיע למימד האדם, המְדבר, הדומה לטבע האינטגרלי הכללי.

הפעולה דומה לירי בחץ וקשת. קודם מותחים את החץ לאחור באמצעות הקשת, אחר כך משחררים, והחץ עף קדימה. האנושות התפתחה לכאורה באופן יפה וטוב וכולנו נהנים, אבל בפועל הלכנו אחורנית. פעלנו בניגוד לתכנית הכללית של הטבע. הדרך הייתה רצופת ייסורים ואכזבות, שפיכות דמים וסבל, אבל בכל זאת רצינו לממש את האגו שלנו לטובתנו. בסופו של דבר הגענו למצב שבו כבר ברור שהוא מוכרח להשתנות. בני האדם מתחילים להבין שהם חייבים לשחרר את החץ כדי שהוא יעוף קדימה.

השתכללות האגו

הטבע שלנו כולו רצון ליהנות בדרגות שונות. הרצון ליהנות מתפתח בנו כל הזמן, לא במובן שהוא גדל בכמות, כי יכולת הקליטה החושית שלנו, היכולת שלנו להכיל, היא מוגבלת. הכוונה היא להתפתחות איכותית, להשתכללות של הרצון לקראת קבלת מילוי איכותי חדש. כפי שאדם בוחר לעיתים ללכת למסעדה יוקרתית, בה הוא יקבל מנות קטנות, אבל המזון יהיה איכותי, ההגשה תהיה מפוארת והיחס אליו יהיה כאל אדם חשוב ומכובד.

האגו התפתח מדרגת דומם לדרגת צומח, לדרגת חי ומשם למדבר. במין המדבר, באדם, הוא התפתח בצורה איכותית במאה אלף השנים האחרונות. המשמעות היא שהאדם מבקש למלא את עצמו בתוכן איכותי יותר. הרצון דוחף אותנו להתפתח ורוצה להתמלא בתכנים מתחומי המדע, התרבות, החינוך, החברה וכדומה. איננו מחפשים אלף סעודות, אלא סעודה אחת, אך מסוג אחר. איננו רוצים שתנגן לפנינו תזמורת של אלף נגנים, אלא תזמורת קטנה ואיכותית יותר.

שתי תופעות עיקריות מאפיינות את האגו שמתפתח: תענוג וייסורים. הרצון של האדם הוא ליהנות, רצון למלא את עצמו בתענוג. אם הרצון אינו מתמלא הוא אינו מרוצה. חוסר התענוג שלו יכול לנוע מעוצמה נמוכה של רגשות שליליים, ועד עוצמה של ייסורים ורגשות נוראיים. אם האגו מתמלא ברמה מסוימת, הוא מרגיש מילוי בהתאם, הוא חש תענוג חלקי עד שלם. כל החיים בני האדם נעים בין ההרגשה השלילית, החוויה של הקושי, לבין ההרגשה החיובית של העונג, של המילוי השלם.

בני האדם רוצים כל הזמן למלא את עצמם, בזה הם טרודים כל היום וכל הלילה. החברה היא שמעצבת באדם ערכים ורצונות ובהתאם להם הוא בוחן כל העת את מצבו: איך הוא אוכל, איך הוא ישן, איך הוא חווה כל דבר. היחס של כל אדם לחיים נגזר מהערכים שספג מסביבתו וכן מהאופי המקורי שלו. אנשים נוטים לחפש את מי שדומה להם. כשאנחנו רואים גבר או אישה, אנחנו מיד בודקים עד כמה הם דומים לנו, האם הם מתאימים לנתונים המקובעים בתוכנו. לפי מידת ההתאמה אנחנו קובעים אם נחוש כלפיהם חיבה, אהבה או לחלופין דחייה, שנאה.

אנחנו פועלים בהתאם לרשימות הפנימיות שלנו, בהן הכול תלוי. אפשר להבין מכך האגו, הרצון ליהנות, הוא לא משהו גולמי, אלא יש בו תוכנה פנימית שקובעת עבורנו איך להתפתח. בכל אדם יש "מחסן רשימות" שמכיל נתונים, גנים, כך שהתנועות והבחירות שלנו בחיים נובעות מהבדיקות שהאגו עושה בכל פעם מול הרשימות הללו. האגו מנהל באופן תת-הכרתי אפילו את הפעילות הפיזית שלנו, הוא משפיע על האופן שבו אנחנו זזים, מדברים, מסתכלים וכולי. אנחנו נמצאים כל הזמן בדאגה וחרדה איך למלא את עצמנו בצורה האופטימלית. החוק של המילוי האופטימלי הוא מקסימום מילוי עצמנו, במינימום השקעה.

חרדות ודאגות הן חלק בלתי נפרד מהחיים

הרצון ליהנות שלנו מכיל גורמים תורשתיים ומולדים, וכן גורמים וערכים שקיבלנו מהבית, מהסביבה החברתית, החינוכית ואמצעי התקשורת השונים. במסגרת מכלול הגורמים הפנימיים הללו, אנחנו מחפשים בכל רגע את הדרך למלא את הרצון שלנו, שכל הזמן הולך וגדל ומקבל השפעות חדשות. לכן אנחנו מצויים בחרדה מתמדת, אלא שאנחנו לא מודעים לכך מפני שהחרדה היא מצב רציף שהורגלנו אליו.

החיפוש התמידי של האדם אחר הדרכים למלא את עצמו, עלול לגרום לחרדה גבוהה מדי. ישנם מנגנונים משלימים שמסייעים לאדם להפחית את החרדה כשאינו מצליח להשיג דברים שהוא מעוניין בהם. אחת הדרכים להתמודדות עם החרדה היא הפחתה בחשיבותו של הדבר שלא הושג. דרך אחרת היא להימנע מלכוון לרצונות גבוהים מדי, שאינם ברי השגה. האדם בודק כל הזמן מה כדאי לו לרצות ומה לא. הוא כל הזמן בוחן ומגביל את עצמו, קובע את הרף שעד אליו משתלם לו לשאוף.

השיקולים הללו מושפעים גם מרמת חשיבות שונה שאנחנו מייחסים לדברים, מהמעגלים שקיימים סביבנו. למעגל הבריאות, להרגשה הפנימית שלנו, יש חשיבות רבה עבורנו. הבריאות שלנו תלויה גם בהשפעות חיצוניות. אם ניקח לדוגמה אדם שסובל מחוסר חשק מיני, הוא רואה בחוסר החשק שלו בעיה, כי החברה מציגה זאת כך. הוא לומד מהסביבה שלו שהיעדר חשק מיני הוא סממן שלילי, מקור לחרדה.

למעשה, בני האדם יכולים לחיות טוב מאוד גם בלי חשק מיני. היעדרו אולי יפחית תענוגות מסוימים, אך גם יפחית את הטרדות שנובעות ממנו. אדם במצב זה יכול לנצל את האנרגיות הפנויות שלו לקריאת ספרים טובים, להאזנה למוזיקה, ליציאה לטיולים. הצורך למלא את הרצון המיני דורש המון זמן, המון אנרגיה, ואדם שפטור מכך יכול להיות שמח, חופשי וליהנות מדברים אחרים בחיים. בדומה לאדם מזדקן, המפסיק פעילויות שונות בגלל מגבלות הגוף, ועוסק בדברים שקודם לכן לא עניינו אותו. פעמים רבות אדם כזה מגלה הנאות חדשות ונהנה לא פחות מאשר בעבר.

האגו של כל אחד שונה, ולכן מידת ההנאה והשאלה מה גורם הנאה היא יחסית ומשתנה מאדם לאדם. אדם אחד נהנה ממוזיקה, בעוד האחר נהנה מכדורגל והרעש שהוא שומע במגרש הכדורגל הוא סימפוניה עבורו.

אלו הן רק דוגמאות לכך שהחרדה יכולה להיות מאוד מלאכותית. חרדות ודאגות הן המניע הקבוע של חיינו, האדם נמצא כל הזמן בחרדות ובדאגות. אפילו כשהוא נהנה, הוא נהנה מכך שהחרדות והדאגות שלו פחתו, הוא נהנה מכך שהוא לא חושב עליהן כל הזמן. אין יצור חופשי מדאגות וחרדות, כי אחרת הוא אינו יצור, משום שכל הבריאה היא רצון לקבל, רצון למלא.

תחושת המילוי היא זמנית, אדם מרגיש מלא לרגע וחושב שהוא לא צריך יותר מזה, אך זאת אשליה שתחלוף מהר. לכן יש למצוא דרך להביא את האדם למצב שבו הוא ירגיש את עצמו מאוזן בהתאם לטבע שלו, בהתאם לתורשה, בהתאם לערכים ולהרגלים שקיבל מהסביבה וגם בהתאם להשפעות שהוא כל הזמן מקבל מאמצעי התקשורת.

מצב מאוזן הוא מצב שבו יש לאדם דאגות וחרדות, כי בלעדיהן האדם לא יכול להתקדם ולהיות בתנועה, אך הן מתקיימות ברמה שאינה משתקת אותו, ברמה המאפשרת לו לממש את עצמו בצורה נכונה ולהתקדם.

הסביבה שולטת על האדם באופן מוחלט

לאדם יש בעיות ודאגות רבות. עליו להחזיק את עצמו כמו כל פרט נורמלי בחברה, לטפל בעצמו, בבני המשפחה, לסייע לילדיו להתקדם בחיים, וכך להמשיך מדור לדור. לגברים קשה יותר להתמודד עם הדאגות הללו. לנשים יש יותר כוח לשרוד ולתמרן בין אלפי מקורות של דאגה, פחדים וחרדות. אישה שהיא אימא, דואגת לכל אחד מבני המשפחה, היא צריכה לבשל, יש לה רשימה של דאגות ובעיות ועם זאת היא הולכת לעבוד. בימינו רוב הנשים עובדות, כלומר הן מחזיקות בתוכן את כל הדאגות ומסתדרות גם בעבודה.

כל אדם שואף להגיע למצב נוח וטוב. זהו מצב שבו יש לאדם דאגות, חרדות ופחדים, אך הם מתקיימים ברמה שמאפשרת לו להחזיק את עצמו ולא להיות נטל על החברה, לא להגיע למצב שיזדקק לטיפול, לאשפוז, או למצב שבו יחיה מנותק מהסביבה. השאיפה היא להביא כל אדם למצב בו הוא מרגיש את עצמו בטוח, נוח יחסית וטוב, כלומר מצב שבו הוא מצוי בנקודת איזון אמצעית, ניטרלית שמחזיקה אותו. זוהי נקודת הבריאות.

השאלה הנשאלת היא איך אפשר לתת לכל אחד ואחד תמיכה שתוביל לכך שירגיש את עצמו חי בצורה מאוזנת. כדי לענות על שאלה זו, יש לבחון במה תלויה הרגשת האיזון. התשובה היא שהשפעת הסביבה על האדם היא מוחלטת. אם היינו יכולים לייצב את החברה, לארגן את הסביבה, באופן שיאפשר לאדם לקבל מידע מאוזן שלא יוסיף לו חרדות מיותרות, בעיות רבות היו נפתרות. למשל, אם במקום תכניות אימה בטלוויזיה, במקום סרטים מפחידים מעשה ידי אדם, במקום כל המניפולציות שאמצעי התקשורת מייצרים כדי לעורר תשומת לב, אם במקום כל אלו האדם היה מקבל מידע מאוזן ומאורגן בצורה שלא תעורר בו לחץ מיותר, אז האיזון היה משתפר. ואין הכוונה להעלמת מידע או להסתרה של אמיתות החיים הכואבות. לא, הכוונה היא שהמידע המלא יזרום באופן חופשי אבל נכון ומאוזן. אם היינו מייצבים כך את הסביבה, אז היינו נפטרים מהבעיות בדרגות החי, הצומח והדומם, וגם מהדאגות של האדם.

בני האדם הם כמו ילדים שמתחילים להתקוטט זה עם זה, והמריבה מחריפה כי כל אחד מהם מתרגז ומעודד את האחר להמשיך ולהילחם. אם היינו חיים בסביבה רגועה יותר, לא היינו מגיעים למצבי הזעם הללו, ולא היינו יוצאים למלחמות. כך היינו פותרים את כל הבעיות שלנו, את כל החרדות והפחדים, את תחושות האיום ופעולות הטרור בשטח. היינו פותרים את הבעיות באופן פרטי וגם באופן כללי, בחיי האדם הפרטי ובחיי המדינות והעולם כולו. זה הטיפול הנכון והבטוח ביותר. בני האדם בוחרים לתת תרופות במקום לאזן את החברה, רק בגלל הרווחים הכספיים מהתרופות.

השפעת הסביבה השלילית היא כל כך חזקה ועוצמתית בימינו, עד שכל התרופות לא יכולות להועיל. במצב הזה, כל הטיפולים אינם יכולים להועיל וכשאדם סובל אי אפשר לסייע לו, אלא רק לנסות להקל על כאביו בדרך השלילית: בעזרת סמים או אלכוהול, באמצעות ניתוק מהחיים. החברה היא זו שגורמת לניתוק הזה, לכך שהאדם צורך אלכוהול, משתמש בסמים, מתבודד ובמקרים קיצוניים גם מנסה לפגוע באחרים. האדם כבר לא יודע מה לעשות כדי להקל על עצמו, והוא שונא את הסביבה שגורמת לו כל כך הרבה צרות.

המקור לדאגות, לחרדות ולפחדים

האדם מתפתח בצורה איכותית, הרצון שלו מתפתח כל הזמן, הוא לא שולט בו, והרגישות שלו לתופעות חיצוניות תלך ותגבר. בעבר היינו רחוקים זה מזה ולכן הוטרדנו פחות מאירועים שהתרחשו בסביבתנו. היום איכפת לנו ממה שקורה במקומות מרוחקים ושונים מאיתנו בעולם, כי אנחנו תלויים זה בזה, אנחנו שייכים זה לזה. הכול משפיע עלינו. מסיבה זו עלינו להבין מהו מקור הדאגות, החרדות, הפחדים, חוסר הביטחון, חוסר האונים והאיומים. ולא כדאי לנו להתחיל לברר אם התחושות הללו דמיוניות, אם יש בהן אמת או לא, זה לא חשוב. חשוב לנו איך האדם מרגיש, והוא ירגיש את הדאגות והפחדים יותר ויותר, אפילו אם אין להם שום הצדקה.

כל התחושות הן מאוד אישיות, הכול תלוי באדם עצמו ועלינו להתחשב רק בהרגשה שלו. עלינו להבין שככל שנתקדם יותר, כך נרגיש יותר חוסר אונים בטיפול בחרדות, בפחדים ובייאוש, שהם המקור לכלל הבעיות שלנו ובפרט לבעיות הרפואיות, הבריאותיות. אם האגו הוא היסוד של הטבע שלנו, אז בוודאי שכל המערכות הגופניות תלויות בו.

עלינו לראות בהשפעה השלילית של הסביבה את המקור לכל המחלות הפסיכוסומטיות והפיזיולוגיות. כל עוד לא נפתור את הבעיה הגדולה הזאת, כל עוד לא נשנה את ההשפעה השלילית של הסביבה על האדם, לא נראה אדם בריא ובכל דור ודור נהיה עדים ליותר ויותר סבל. בנוסף, יכולת ההתמודדות שלנו עם הסבל רק תפחת, כי התופעות העתידיות יהיו ברמה גבוהה יותר. יתגלו לנו בעיות מרמות גבוהות יותר במערכות הגוף ובמערכות הנשמה, כלומר במערכות של העצבים ובמערכות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות.

אנשים רבים יותר יפתחו תופעות פסיכיאטריות ויהיו קרובים להיחשב כחולי נפש לפי הגדרות הפסיכיאטריה. זה תהליך שקורה כבר עכשיו. גם כיום, חלק מהאנשים שמסתובבים בינינו ברחוב מוגדרים כחולי נפש, אם כי הם לא מזיקים, לא מאיימים על הציבור, כך שהם יכולים להיות בינינו.

אחוז האנשים הללו ילך ויגדל, כי האגו שלנו נמצא לא רק בחרדות שאנחנו מודעים אליהן, אלא גם בתת-חרדות. אנחנו שומעים משהו באיזשהו מקום וזה עובר דרכנו, אנחנו לא מודעים לכך ששמענו וראינו, בכל זאת הכול נמצא בפנים, עובר במערכות שלנו ומקבל שם עיבוד ואחסון, אנחנו חיים את כל מה שאנחנו סופגים מהסביבה.

יוצא מזה, שהמערכות הטבעיות שלנו לא מסוגלות להתמודד עם כל כך הרבה בעיות יומיומיות שמתקדמות ומתרחבות. אנחנו יודעים שכאשר אדם יוצא לאיזו משימה שדורשת ממנו כוח התמדה מיוחד, למשל אסטרונאוט, הוא עובר לפני כן טיפול מיוחד, הוא מקבל אימון להתמודדות עם קשיים, עם חרדות ועם פחדים. גם אחרי שהוא ביצע את המשימה, לפני שהוא חוזר לחיים הרגילים, הוא נכנס לטיפול מיוחד נוסף. כל החיים אנחנו נמצאים בעצם במשימה כזאת, במרוץ להישרדות, ולכן הקושי מתבטא בהתפרצויות של תופעות כאלו.

שינוי אופן השפעת הסביבה על הפרט

מצב החברה מחמיר, היא נעשית אגואיסטית יותר. ההחמרה במצב באה לידי ביטוי אפילו בגן הילדים. ילדים בגילאי שלוש וארבע חכמים יותר מילדים בדורות שקדמו להם. יש להם יכולות שהיו בעבר לילדים בגילאי שמונה, תשע. בעבר ילד היה זקוק לחברה מגיל בית הספר, היום כבר בגיל שנתיים, מקסימום שלוש הם משחקים זה עם זה. הם מבינים הרבה דברים, יש להם יצרים חברתיים, הם כבר מסתכלים זה על זה ויש ביניהם תחרות. זה לא היה כך לפני כמה עשורים, הילדים היו פשוטים יותר.

כיום הם סוחבים איתם מגן הילדים מתחים שהולכים ומחריפים בתקופת בית הספר. הם מפתחים בתוכם התרשמויות נוראיות ומעוותות. הם לא יכולים לעשות דבר נגד התחושות הללו, ואנחנו לא יכולים לעשות דבר בנידון. אם לא נשנה את החברה בכללות, כך שהשינוי ישפיע גם עליהם, דבר לא יעזור. עלינו לשנות את כלי התקשורת, לשנות את השפעת הסביבה הכללית על כל אחד, כולל על הילדים. הילדים צוברים את השפעת הסביבה השלילית לאורך שנים רבות, וההצטברות הזאת היא היסוד של כל המחלות, של כל הבעיות. ובסופו של דבר איש לא נהנה מהחיים. אין יסוד היום לאמירה שאדם נולד לחיים רגועים, זה בלתי אפשרי בהשפעת הסביבה שאנחנו חיים בה, וזאת מפני שהאנושות כיוונה את התפתחות האגו לכיוון הרע, במקום לקחת אותו לכיוון הטוב.

במצב הנוכחי החץ מתוח עד הסוף, ועכשיו עלינו לשחרר אותו, וללכת לכיוון ההפוך. הגענו למצב משברי. החברה, הסביבה שפיתחנו באופן שלילי, משפיעה על כל אחד ואחד מאיתנו השפעה חמורה, והגיעה העת לערוך חשבון נפש. לא מדובר רק במשבר פסיכולוגי ביחסים בינינו, מדובר גם בהשפעה על החיים החומריים שלנו. העולם נכנס לעיגול, למערכת אינטגרלית, שבה כולנו תלויים זה בזה וקשורים זה לזה. אנחנו מתחילים סוף סוף להיות מודעים להשפעת הסביבה על האדם, על כל אחד מאיתנו.

אנחנו חיים במצב של תלות הדדית. הסביבה היא אנחנו וכל אחד מאיתנו הוא חלק מהסביבה. הכול פתאום נסגר במעגל אחד, בכדור אחד, ועל כן אנחנו מתחילים להבין שיש לנו בעיה. כדי לחיות חיים טובים, עלינו לשנות את השפעת הסביבה, עלינו לשנות את החינוך, את התרבות, את היחס בינינו. עלינו להשתנות לכיוון היחס הטוב, כלומר לנקות את עצמנו ואת כלי התקשורת מכל ההשפעות הרעות.

האגו הוא זה שדוחף אותנו, אבל התוצאה של פעולתו תלויה בחברה ובאופן שבו הוא ממומש. האדם לא צריך להרוס כל נטייה שיש לו. תחרותיות למשל יכולה להיות הרסנית או מועילה. תחרות בתחום הספורט למשל היא דבר טוב, אבל תלוי עד איזו דרגה. תחרות בפעולות בריאוֹת, בפעולות המועילות לחברה, היא תחרות חיובית. אפשר להתחרות בתחומים כמו עזרה הדדית, אהבה, אפשר להעמיד לתחרות את השאלה מי מחייך יותר, מי משפר את מצב הרוח של מכריו וכדומה.

עלינו להשתדל ללמד את האדם לחיות חיים טובים, להשתדל להביא שיטות נכונות לבניית קשר בין בני זוג, לחיי משפחה, לחיי שכנות ולחיי חברה טובים, לחיים על פי עיקרון ואהבת לרעך כמוך. עלינו לשאוף לכך שהחינוך בבתי הספר יהיה חינוך אינטגרלי, ושכל אדם יהיה זכאי לחינוך, שמערכת החינוך לא תהיה מערכת של השכלה, אלא מערכת חינוך שתבנה את האדם והחברה. הכול תלוי בחברה שמגביהה או מורידה ערכים מסוימים.

למעשה, אם נחנך בצורה נכונה את כל בני האדם, נוכל לקבל תוך דור אחד אנשים שחיים נכון. אם נעמיד את הדברים בצורה נכונה החל מבית הספר, החיים ישתנו. באמצעות חינוך אפשר לשנות את השפעת הסביבה על האדם, אפשר להשפיע על היחס שלו לאקולוגיה, למערכות הכלכליות, למערכות החברתיות, לכל המערכות שבהן הוא תלוי. בכך תימנע הופעתן של תופעות כמו חרדה ודאגות ברמה שמפריעה להתפתחות האדם.

הפחדים והחרדות יהיו במידה כזו, שתאפשר לאדם למלא את עצמו ולהתפתח, יהיה בו חוסר ותיאבון למילוי שמצפה לו. הוא ישתוקק ויחוש חוסר וחרדה, אך יראה במה הוא יכול למלא את עצמו. הרעב והאפשרות להתמלא יתקיימו במקביל, החוסר ימשוך את האדם למילוי הטוב, היפה, האפשרי.

מערכות מגן נגד השפעות שליליות

כפי שראינו, הסביבה עשויה להיות גורם מאיים מאוד, מקור גדול לדאגה. האלימות בין פרטים, בין מדינות, דברים שקורים בעולם הם בלתי נתפסים. אחד הדברים הכי לא מובנים שהאדם עושה הוא צפייה בחדשות לפני השינה. כשילד הולך לישון, אמו מרגיעה אותו, מנשקת אותו, משכיבה אותו במיטה, מכסה אותו בחום. ואילו אנשים מבוגרים צופים בחדשות שהן כמו סרט אימה לפני השינה, ממש בניגוד לטבע. לא פלא שיש לנו בעיות פסיכוסומטיות, חרדות, פחדים, ייאוש, תחושת איום.

עלינו לבנות ערכת מגן נגד ההשפעות השליליות באמצעות סדנאות, שיאפשרו לבנות חברויות קטנות שישמשו כחומה עבור החברים שמתבצרים מאחוריה, ויאפשרו להם הזנה מהשפעה יפה וטובה.

פסיכולוגים מעבירים סדנאות ופעילויות למיניהן, הם בונים חברה קטנה שתשמש לתמיכה בחבריה. המטופלים הם כמו תינוקות שתלויים באם וההגנה שלה מאפשרת להם לא לחוש מאוימים מהעולם. בטיפול קבוצתי המטפל מארגן קבוצה ומתוך הקבוצה הוא בונה סביבה שמשפיעה על חבריה. הטיפול גורם לאנשים בקבוצה להיות בקשר הדדי, לתקשר ביניהם, לטפל זה בזה.

זו הסיבה שאנחנו צריכים מדינה, זו הסיבה שאנחנו בונים כל מיני מנגנונים, כדי שיגנו עלינו. כך פועל הטבע כולו. האטמוספירה שלנו, השדה המגנטי של כדור הארץ, כולם מערכות הגנה. האדם זקוק עכשיו למערכת הגנה חזקה מאוד, נגד השפעות נפשיות שליליות שהוא מקבל מהסביבה. באמצעות הקבוצות נבנה חומות הגנה מפני השפעות שליליות. בתוך הקבוצות נבנה את השפעת הסביבה של הקבוצה על אלה שנמצאים בה.

עלינו להיכנס לתהליך חברתי מתקן. עלינו לסנן את כל המידע שמגיע אלינו מהסביבה, להפעיל על עצמנו רק השפעות חיוביות ולא להביא על עצמנו חרדות ודאגות מיותרות, במטרה למצוא את נקודת האיזון בחיים. האדם הוא מערכת קטנה, פרטית, שזקוקה לאיזון. האיזון של המערכת הזאת תלוי במערכת הכללית, במקום שבו האדם נמצא כחלק מהמערכת החברתית העולמית הגדולה. בימינו זה כבר שייך לכלל העולם, כי כולנו נמצאים בקשר כזה בכלי התקשורת, באינטרנט ובכל מה שפיתחנו לעצמנו. אנחנו נמצאים היום בהשפעה הדדית סביב כל כדור הארץ, ונעשים קשורים זה לזה בצורה אינטגרלית, כשאין לנו אפשרות לנתק את עצמנו, אלא אם כן ננתק את עצמנו מכל הסובב אותנו באופן מלאכותי ונעבור לאי בודד.

מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לאזן את הסביבה. לא מדובר על חינוך האנושות והשינוי שלה, אלא מדובר על פיתוח ההיכרות של האדם עם עצמו, עם המערכות שקיימות בו והבנה איך הוא יכול לנהל אותן. יש להביא את האדם לידיעה שהכול נמצא בתלות הדדית בחברה הקטנה סביבו, והוא חייב להתחשב בה כדי שיוכל להשתנות, כי האדם לא יכול לשנות את עצמו. אנחנו תמיד יכולים להשתנות רק דרך גורם חיצוני, כך אנחנו בנויים. אנחנו תמיד מוקפים בגורמים חיצוניים. עלינו לבנות את עצמנו ברגישות מיוחדת לגורמים מיוחדים, עלינו לכבות את הרגישות שלנו כלפי גורמים אחרים ובכך לבנות סביבנו מעטפת שתאזן אותנו לצורה הרצויה שאותה אנחנו בוחרים בעצמנו.

אחרי שהמשתתף בקבוצה מקבל תמיכה מהסביבה הקטנה שאירגנו לו, יש ללמדו איך להתייחס לדברים, איך הוא יכול פשוט לנתק את עצמו. עליו לשמוע הכול, את כל מה שמגיע אליו מהעולם, ואז להפריד את המידע שנחוץ לו מהמידע המיותר. הוא כבר יודע איזה מידע גורם לו לתופעות שליליות, כך שהוא יכול לנתק את עצמו ממה שלא הכרחי לחייו ולעבודתו, ולמלא את הרצון שלו בדברים אחרים.

כל החדשות, כל סרטי האימה והלחץ שמשודרים לנו, מיוצרים בכוונה כדי להשפיע עלינו. וככל שמוצרים אלו עשויים בעוצמה רבה יותר, כך הם מושכים אליהם יותר תשומת לב. אין סיבה שנהיה תלויים בזה. כאשר מדובר בבעיות מהותיות, גורליות, שאלות חיים ומוות כמו גלי צונאמי או התפרצויות הרי געש, בעיות כלכליות חמורות ואמיתיות, ההתייחסות היא אחרת. במקרי אמת עלינו להיות מעורבים ולא להתעלם מהמידע. אולם אחוז גבוה מהמידע שאנחנו מקבלים עובר דרך אנשים חסרי אחריות, שיש להם עניין אינטרסנטי בנושא, לרוב בגלל רווח כספי. לכן חובה עלינו לסנן את המידע שמגיע אלינו מהסביבה, כדי למנוע חרדות ודאגות מיותרות. ואם אין לנו סביבה חיובית שמשפיעה עלינו, עלינו לבנות לנו סביבה טובה ולהפעיל על עצמנו השפעות חיוביות.

השפעת הסביבה הקרובה

כדי להגיע ליעד מסוים עלינו לדעת היכן הוא נמצא, גם כאשר מדובר ברצון להגיע לחיים מאוזנים. על האדם לשאול עצמו מה הוא רוצה להיות, באיזה אופן הוא מעוניין לחיות. עליו לנסות לצייר בעיני רוחו את החיים המאוזנים, לדמיין שהוא נמצא בהתקדמות לכיוון מטרה כלשהי, שהוא נמצא בהשתתפות הרצויה עם הסביבה, עם העולם וכן הלאה. לאחר שהוא מתאר לעצמו את החיים האלה, עליו לבחון כיצד להתקדם מהמצוי אל הרצוי, עם כל מה שיש לו נכון להיום. ההתקדמות הזו תתאפשר רק באמצעות בחירה ובנייה של הגורמים החיצוניים שיקדמו אותו. חלק מהגורמים ידכאו את ההתפעלות שלו מהדברים הרעים, וחלק מהגורמים החיצוניים יפתחו בו רגישות יתר נכונה להשפעות נכונות, יפות וטובות. בסך הכול על האדם להביא את עצמו לנקודת האיזון.

כל אדם ואדם יכול לעשות זאת, אלא שכל אחד ואחד מאיתנו נדרש ללמוד איך לעשות זאת. לצורך הלמידה נשתמש בקבוצה. בקבוצה כזו, על אף שהמשתתפים בה התקבצו אקראית, כל אדם חש צורך לשנות את החיים שלו ולהגיע לנקודת האיזון. עלינו להשתמש בקבוצה כדי ליצור סביבה נכונה עבור כל משתתף.

עלינו לתאר ולשחק בקבוצה את המצב העתידי היפה ולשחק אותו כמציאות, בצורה רצינית ואמיתית. משחק הוא אמצעי רציני, משום שהוא מאפשר לנו לדמות ולבנות את העתיד. בתוך הקבוצה משחקים בדוגמה של חיים טובים, רגועים, בחיים שבהם נמצאים באיזון, ביחס יפה, כשכולם מקרינים על כל השאר ציפייה, הרגשה טובה, ביטחון, חום ורוגע.

בתוך הקבוצה האדם לומד כיצד להתייחס לסביבה. ראשית עליו להעריך את הסביבה הזאת כסביבה חשובה, שמאפשרת לו את הדברים שמאוד נחוצים לו. במובן הזה הוא ירגיש בסביבה כקטן לעומת הגדולים, כמו שילד מרגיש כלפי הוריו, משום שהקטן מתפעל מהגדולים, לומד מהם. נקודת המבט הזו תאפשר לו ללמוד מהקבוצה כיצד להתייחס בצורה יפה ונוחה לכל דבר בחיים, כיצד להיות יותר רגוע, מבין, שולט, שופט, כיצד לא להילחץ בהשפעת החדשות, ולא להיות חשוף להשפעות סביבתיות ללא ביקורת.

בנוסף לחוויה הזו של קטן בין גדולים, על האדם להרגיש את עצמו גם כגדול מול שאר חברי הקבוצה, כלומר עליו לחוש שהוא יכול גם לתרום להם. העמדה הזו של הגדול מובילה לכך שעל אף תחושות של חוסר ידיעה וחוסר ביטחון שיש לו, הוא נכנס לתפקיד הדמות הבוגרת ומשחק איש רגוע, בטוח ומבין. הוא מצליח לאזן את הרגש והשכל.

ליחס שלנו כלפי החברה יש שתי פנים, כל אדם הוא לעיתים הקטן ולעיתים הגדול. אדם מציב את עצמו כקטן כלפי האחרים, כדי לקבל מהם דברים חיוביים, ואדם מציב עצמו כגדול כלפיהם, כדי להשפיע להם דברים חיוביים. האדם בקבוצה לומד להתבונן מהצד בכל דבר שמוצג לפניו, לא לקבל אותו ולהתפעל מיד, אלא לבחון.

דבר חשוב נוסף בתהליך הוא הרגשת הביטחון, הרגשת התמיכה, החום, האהבה, הרגשת החיבור שחברי הקבוצה מקבלים. הקבוצה מאפשרת לאדם להרגיש ביטחון בכך שיש אנשים שיכולים לעזור לו ושתמיד יבואו לעזרתו. ככל שהחברה הקרובה לאדם גדולה יותר, כך יש לו יותר ביטחון. באותה מידה שהאחרים בסביבה מרגישים את עצמם ומקרינים לאדם את העוצמה שלהם, כך יש לו יותר ביטחון.

מאוד חשוב ליצור את תחושת הביטחון ולשמור עליה. הרגשת חוסר הביטחון היא מקור לבעיות רבות, תחושת ביטחון היא תחושה החסרה מאוד לכולנו. כאשר האדם מושפע מהסביבה הקרובה שלו, שמאזנת אותו, שנותנת לו את הרגשת היציבות, הוא נקשר אליה, הוא חש שמקבלים אותו ומתוך כך הוא מתייחס אחרת גם לחיים.

מצב הרוח של החברה

ההשפעה החיובית של הסביבה מוכרחה לכלול גם שמחה. החברה צריכה להעלות את מצב הרוח, לדאוג שלכולם יהיה מצב רוח מרומם. השאיפה היא לראות על כל האנשים פרצוף שמח, ולראות את עצמנו כמי שמשמחים זה את זה. זוהי לא קלות ראש או התנהגות לא רציונלית, אלא שמחה אמיתית מכך שאנחנו נמצאים בתוך החממה שלנו, מכך שטוב לנו ואנחנו נהנים.

וכאן חשוב מאוד ההומור. הומור מאפשר לראות דברים גדולים מאוד. בעבר, בתקופה בה מלכים שלטו בעולם, לכל מלך היה ליצן חצר, או אפילו חבורה של ליצני חצר. לליצנים היה מותר לעשות כמעט כל דבר, אפילו לצחוק על המלך. המלכים טיפחו את ליצני החצר שלהם, כי ליצן יכול לרפא את האדם על ידי ההומור והצחוק. כיוון שהמלך הוא גם בן אדם, חשוב היה שלא יחזיק את עצמו גבוה מעל כולם כל הזמן, כי כך איש לא יכול להשפיע עליו, אין מעליו סביבה שיכולה לאזן, שיכולה לרפא אותו. תפקיד הליצנים היה לתמוך במלך, לייצר סביבה שתגרום לו למצב רוח טוב ותרפא אותו.

אין בשימוש בהומור הסתתרות מהחיים, כי אם נטרול של תופעות חיצוניות שליליות, שמישהו מנפח אותן בכוונה מתוך האגו שלו, כדי למכור לנו משהו או כדי למשוך את תשומת הלב שלנו. השמחה מהווה חומת הגנה נגד ההשפעות הללו. מאותה סיבה עלינו לברור ערוצים בטלוויזיה, לברור את החדשות שמגיעות אלינו ודברים שאנחנו רואים בסביבה. אנחנו רוצים להתפעל מדברים רציניים, לשקוע בתוכם, אבל לא מתוך השפעה של מישהו, אלא מתוך בחירה, לאחר שנקבל כמה שיותר מידע אובייקטיבי.

כל אחד חייב לדאוג למצב הרוח של החברה. בכך אנחנו מעלים את עצמנו לרמה אחרת של קבלת החיים, קליטת החיים. אם אנחנו מקרינים השפעות כאלה, אז כל אחד מאיתנו, מהאנשים שיושבים בסדנה, ירגיש שהוא מושך אליו הרבה אנשים, כי כולם רוצים את זה. פתאום נרגיש שלא משנה איפה אנחנו נמצאים, מתחילים להתייחס אלינו אחרת, אנשים נמשכים אלינו כי אנחנו מקרינים להם הרגשת ביטחון, רוגע, יחס אחר לחיים. כך החברה שלנו יכולה לגדול, היא יכולה להביא לעצמה הרבה מאוד אוהדים, הרבה מאוד תומכים והרבה משתתפים.

התקשורת, על אף הביקורת שהיא מעוררת, בסופו של דבר מעבירה לנו מידע שעשוי להיות באמת מדאיג. אך השאיפה היא בכל זאת להוריד את רמת החרדה הכללית של האנשים. אם אדם סובל מחרדה לא-רציונלית והוא דואג בכל פעם שילדיו יוצאים מהבית, אפשר לטפל בו בסדנה. אם הקבוצה תשפיע עליו יחס אחר כלפי המקרה, אז הוא ייכלל מזה והיחס שלו ישתנה. הקבוצה בסדנה צריכה להשפיע עליו מצב אופטימי. במצב כזה אנחנו חייבים להפחית את רמת הדאגה שלו, ולדבר על הנושא בקבוצה, מתוך התייחסות אחרת, שתאיר את הצד החיובי.

לקבל מהקבוצה השפעה

אנחנו צריכים להשפיע על האדם את ההתנהגות שלנו. הוא יתקשר לזה, הוא יקבל את ההשפעה הזאת בין אם הוא ירצה או לא, על אף החרדה שלו. חשוב לשבת ולדבר איתו בלי לזלזל בדאגה שלו מפני שאז הוא יתנתק ולא ירצה לקבל את השפעתנו. בקבוצה נדבר על כל הבעיות ובין היתר גם על שלו וכך הוא ייכלל מאיתנו ומהיחס שלנו. כל המשתתפים בסדנה הגיעו לטיפול משום שהם נמצאים בחרדות ובפחדים, כולם כמוהו, לכן היחס החיובי, העידוד שהם מפנים כלפיו הוא במידה רבה מלאכותי ובכל זאת, אלו כללי המשחק המשותפים, כולם בקבוצה פועלים על פיהם וכולם מושפעים מהם לטובה.

אדם בחרדה נמצא במצב של רגישות יתר, הוא נמצא במצב של קליטה, ודווקא משום כך אפשר להשפיע עליו יותר מאשר על אדם רגוע שבא לפגישה סתם כך, בלי מצוקה ממשית באותו רגע. דווקא עם האדם החרד יהיה תענוג לעבוד, הוא זה שישתנה מהר מאוד, כי הרגישות שלו לקליטת הדברים מבחוץ היא גבוהה מאוד, הוא תופס את הדברים ומיד הם נכנסים בו עמוק, בתוך הרצון, עד שהם מגיעים לרטט הפנימי, לחרדה. ודאי שגם את הדברים האחרים, החיוביים, הוא יקבל באותה הרגישות, בין אם הוא ירצה או לא, הוא יהיה מאוד מושפע מהקבוצה והוא יירגע יותר מאשר אנשים אחרים. השפעת הסביבה על האדם היא עצומה, הסביבה יכולה לעשות הכול. האינטרנט לדוגמה, זו סביבה שבה אפשר ללמוד איך למות, איך להיות טרוריסט, איך לעשות כל דבר. הכול תלוי בסביבה, ומי שמפקפק ביכולת שלה להשפיע על האדם אינו מבין את הכוח של החברה.

כוח ההשפעה של סביבה שלילית איננו חזק מכוחה של סביבה חיובית, גם אם לעיתים נדמה לנו שכך הדבר. נדמה לנו שקל יותר לחיות בחרדה הקיימת מאשר לפתח רוגע. התחושה הזו נובעת מההרגל של בני האדם, מכך שנסחפנו אחר האגו, השליטה, הקנאה, התאווה והכבוד. אם נהפוך את הסביבה לחיובית, היא תשפיע על האדם באותה מידה שסביבה שלילית משפיעה עליו ואפילו יותר.

אם אדם רוצה להיפטר מהחרדה, אין לו ברירה אלא לבוא לסדנה ולהשתתף בה בצורה קבועה בלי לחשוש מדעותיהם של המשתתפים האחרים. עליו להתחייב לקבוצה ולהשתדל להיות מושפע ממנה. אדם שישתתף ברצינות בקבוצה יראה עד כמה שהיא תשפיע עליו, הוא יראה את השינוי לאחר כמה פגישות.

המשתתפים לומדים יחד, כקבוצה. יש להם מדריך, מנחה, ובאמצעות שאלות מכוונות של המנחה הם דנים יחד ומדברים ביניהם על מהות הפחדים, החרדות, על האופן שבו הם חווים אותם. הם לומדים להכיר את המנגנון הפנימי שגורם להם לקשור את החרדות והפחדים עם כל מיני סרטים, עם כל מיני דמיונות שמנפחים אותם. הם לומדים שאפשר להגיב גם בדרך אחרת, באופן שמרגיע את הפחדים ומכבה אותם.

הסביבה צריכה לדבר עם האדם על חרדות. עלינו לדבר גם על כך שלפעמים קורים דברים נוראיים בחיים שלנו, המציאות עלולה להיות מפחידה. אנשים בארץ משרתים בצבא, יוצאים למילואים, הסכנות קיימות, אבל אסור לנו להיות תמיד בחרדה. כל יציאה לרחוב עלולה להיות מסוכנת. לכן לילד קטן לא נאפשר לצאת לבד לרחוב, ואילו לילד גדול נדאג פחות כאשר הוא יוצא. אנחנו תמיד נמצאים במקום שהסכנה בו אפשרית, אבל היחס שלנו כלפיה משתנה. עלינו להבין שלילדים יש חיים משלהם, איננו יכולים להגביל את ילדינו, לכן עלינו להתייחס לכך ברוגע, משום שהדאגה שלנו לא תועיל בכלום.

הסביבה הנכונה מעלה אותנו מכל בור שחור

הסברנו כבר שרמה מסוימת של דאגה היא הכרחית. אבל הקשר והדאגה לא אמורים למנוע מאיתנו תפקוד נורמלי, כולל שינה. השכנוע הקבוצתי מאפשר למשתתפים להתנהג בצורה אחרת, בעזרתו הם מפחיתים את רמת הדאגה לרמה כזאת שלא תפריע להם לתפקד, גם אם החרדה נשארת.

כשאדם סובל ממחשבות מדאיגות, אין לו יכולת להפסיק אותן, אלא רק להביא לעצמו השפעה חדשה שתנטרל את השפעת הדמיון שספג. השפעת הסביבה צריכה להיות חיובית בלבד, מרגיעה. העיקר בקבוצה הוא לקבל מהרבה אנשים יחס חיובי, כולם מדברים ומתייחסים זה לזה ברוח הזאת. הם אמנם נמצאים בחרדה פנימית נוראית, אבל כל מה שהם אומרים עכשיו כלפי האחר, משפיע גם עליהם כי הם צריכים לשחק, הם נכללים בדמות שהם בונים בתוכם. כל אחד בונה כלפי המשתתפים האחרים את הדמות שלו, אבל זה לא רק כלפיהם, בניית הדמות מאפשרת לו ריפוי עצמי. כל אחד מרפא את עצמו ומרפא את האחרים, זוהי השפעת הסביבה על האדם.

כאשר אדם נמצא בסדנה והוא שומע את המשתתף מדבר, הוא חווה את כל מה שהוא מספר בצורה אמיתית, גם אם הדברים נשמעים לו מלאכותיים או מוגזמים לפעמים, הוא אינו מתנגד, אלא מזדהה עם המשתתף, הוא רוצה להיקשר לדובר ולדבריו, הוא רוצה לקבל את המשחק שלו כאילו הוא לא משחק, אלא כל דבריו אמת. כך הוא מושפע לריפוי מכל המשתתפים.

האדם מתייחס רק בצורה אמיתית לדברים הנאמרים, כאילו שכל מה שנאמר הוא אמת צרופה. הוא מזדהה עם הדובר גם אם הוא חושב שהוא טועה בשיקול דעתו. בכך הוא נע לנקודה הפוכה מזו שהוא נמצא בה, ובסופו של דבר מגיע לנקודת האיזון שלו. ואין כאן כל סיבה לחשוש לספוג השפעה שלילית. אין סיבה לחשוש שהוא יישאר עם הבעיות של האחר. אם האדם יתחיל למדוד זאת על פי הדאגה המופרזת שלו, לא יצא מזה שום דבר טוב. זה יתאזן. עלינו לקבל כל דבר בעולם ובחיים שלנו שיופיע. אלה החיים, קורים בהם כל מיני דברים טובים יותר או פחות, עלינו לקבל את כולם כחלק מהחיים, אין מה לעשות. הכול תלוי ביחס של האדם לחיים, לסביבה ולילדים.

לסיכום, הכול תלוי בנו, באופן שבו נארגן את הסביבה שלנו. הסביבה הנכונה יכולה להעלות את האדם מכל בור שחור, להביא אותו אל האור, אל היופי, לחיים נוחים וטובים. בתוך הסביבה הנכונה עלינו להגיע לחיים מאוזנים, לבריאות. אנחנו מחויבים לכך.