ספר קול – לחצו להאזנה:
הלב ותפקידו
הלב משמש כסמל בחיינו, הוא מסמל את רצונות האדם, את התשוקות שלו, את הנטייה "לדבר מכל הלב". הוא מסמל את מרכז החיים של האדם, הן ברמה הפיזית הן ברמה הנפשית. ברמה גבוהה יותר הוא מסמל את המגמה העיקרית בטבע של קבלה ונתינה. אולם הלב הוא איבר ככל האיברים, ובנסיבות מסוימות ניתן להחליף אותו במשאבה מכנית מלאכותית שתבצע את אותן הפעולות.
הלב מקבל דם מכל הגוף ומזרים אותו בלחץ לכל המערכות והאיברים, במגמה לנקות ולחדש שוב ושוב. הלב אינו פועל לבד, הוא אינו יכול להזרים בכוחות עצמו את הדם לכל הגוף. בתוך כלי הדם מתבצעות פעולות דומות לפעולת הלב, כלי הדם עובדים עם הלב בתיאום מלא ובצורה הדדית, ויחד הם פועלים לזרימת דם תקינה, לאספקת דם וחמצן לכל תא ותא בגוף האדם. ללב אין כוח משלו, אולם הוא זה שנותן קצב, התחלה לכל פעולה, וכל יתר מערכות כלי הדם פועלות ביחד איתו. הוא אינו המשאבה היחידה בגוף, אך כל המערכות בגוף שקשורות אליו שייכות לו.
הלב עצמו זקוק רק למעט אנרגיה כדי לפעול. הוא אינו ניזון מהדם שזורם בתוכו, הוא אינו מקבל דבר לעצמו, וגם כשנמצא בנתינה הוא אינו מקבל דבר ממה שהוא נותן, הוא פשוט מתפקד. ביצוע התפקיד שלו לשמש את כל הגוף, להעניק חיים, לעורר חיוּת וזרימה בכל הגוף הוא מקור האנרגיה שלו, "התענוג" שלו. זוהי דוגמה לבריאות הנפשית של האדם. במצב אידיאלי האדם מתחשב באחרים ונהנה לתת לזולת ולשמשו, לפי הכללים "ואהבת לרעך כמוך", ו"מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך". בדומה לפעולת הלב, האדם זקוק לסביבה הפועלת בהתאם לרצון שלו, סביבה שהוא יספק לה את כל מה שהוא מסוגל, כדי למלא את הרצונות החיצוניים לו, כמו שהלב ממלא את האיברים האחרים.
בעיות רבות קשורות לתפקוד הלב, ובכך תלויה רמת בריאותו של הגוף כולו. תפקודו התקין של הלב תלוי באיזון בין קבלה לנתינה, ואת זה אפשר ללמוד גם מהרמה הפיזית וגם מהרמה הנפשית שבאדם. כאשר המערכות של קבלה ונתינה באדם מאוזנות מול הסביבה שבה הוא חי, הוא נמצא באינטראקציה ובהרמוניה עם הסביבה.
כלומר, האדם הוא כמו הלב, מקבל ונותן, וכך הוא מתפקד באופן בריא עם כל יתר בני האדם. אנחנו קשורים בינינו גם בלבבות, אנחנו קשורים בתכונות שלנו, ובצורה האידיאלית אנחנו אמורים להשתמש בהן בהרמוניה בינינו. כל מה שנדרש מאיתנו זה לתת ולקבל בהדדיות.
רגישות הלב
הלב הוא איבר רגיש משום שמערכת העצבים מפעילה אותו בעזרת גירוי עצבי. הרגישות נובעת מהחומר ומהתכונות של תאי הלב, שפועלים באופן אימפולסיבי. בכל תא בלב יש מעין גנרטור, מנוע קטן שעובד בהתכווצות של החומר עצמו. בנוסף לכך, במקרים של פגיעה חמורה שגורמת לאדם לגסיסה, המוח מפסיק לתת פקודות ללב, אבל בכל זאת קיימות בלב תת-מערכות שמפעילות אותו בעזרת התכווצות ומאפשרות לו לעבוד. הלב יכול להמשיך לעבוד לפרק זמן מסוים למרות שכל המערכות האחרות כבר מתות. בלב יש סוג מיוחד של תאים שבהם יש מערכות פנימיות ועצמאיות.
אם נתייחס למערכות באופן כללי, על השונות ביניהן, אפשר לומר שמערכת העצבים היא המערכת המהירה ביותר והיא מגיבה על כל דבר. המהירות שלה גבוהה באופן יחסי. היא מגיבה והיא מתוכננת לעבוד בצורה כזאת, שהתגובה שלה מפעילה מיד את הלב ואת הריאות. אדם מתחיל לנשום במהירות, הלב מתחיל לדפוק, הוא כולו דרוך, העיניים מתרוצצות. כשמתבוננים בבעלי החיים, באופן שבו הם נדרשים לארגן ולגבש את כל הגוף, לכווץ אותו מול סכנה או משימה, מבינים שהלב מקבל פקודות שמארגנות את כל המערכות בגוף בהתאם לצורך. הלב אינו מרגיש, מערכת העצבים היא זו שמרגישה. בלב אין עצבים ואם נבצע בו חתך, לא נרגיש כאב.
כל המערכות בגוף האדם פועלות כמו הלב, לפי אותו עיקרון של קבלה ונתינה. הריאות, הכליות וכל יתר המערכות עובדות בסגנון דומה, מתואמות זו עם זו ופועלות לפי קצב המערכות האחרות.
השפעתנו על פעילות הלב
קשר ותלות הדדית קיימים בין בני האדם בכל הרמות וגם ברמה הנפשית. המערכות השונות פועלות זו על זו, וכאשר קיים ליקוי או חוסר איזון בינינו, זה משפיע ישירות על הלב דרך מערכת העצבים. הלב הוא איבר רגיש מאוד, הוא מושפע במיוחד ממצבי רוח, ולכן לא סתם נוהגים לומר: "כואב לי הלב", כי עם כל ליקוי בגוף או בנפש, מערכת העצבים מיד פועלת על הלב ומצמצמת אותו, היא גורמת ללב להרגיש.
לכן המערכות הגבוהות של היחסים בינינו משפיעות על עבודתו של הלב ומביאות אותו לפעול בצורה אגואיסטית. כלומר, הוא מנוצל לפעולות של קבלה בלבד, בזמן שהוא חייב לפעול גם בנתינה, באיזון ובהרמוניה. רמת הרצונות המקולקלים של האדם משפיעה אם כן גם על הלב הפיזי, וגורמת לו נזקים חמורים.
עד אמצע המאה הקודמת, האדם לא חי בחברה גלובלית, בקשר אינטגרלי, והקשר בינינו לא היה גלוי, ולכן ההשפעה של חוסר האיזון הייתה קטנה יחסית. בעשרות השנים האחרונות, אנחנו חיים בקשר אינטגרלי הדוק וגלוי, אך פועלים עדיין בצורה אגואיסטית במקום להיות בקשר הדדי ונכון בינינו. לכן לחוסר הקשר ההדדי יש השפעה רבה והיא מזיקה מאוד גם ללב הפיזי, ולא מפתיע ששכיחות מחלות הלב וכלי הדם עולה משנה לשנה בקצב מדאיג.
הלב עצמו, כאיבר פיזי, אינו איבר מסובך ואנחנו יודעים כיצד לטפל בו, ולתקן את הליקויים בעבודתו באמצעים שונים. אולם למרות הטיפולים, כמות החולים במחלות לב הולכת ועולה, הסטטיסטיקה אינה מעודדת והמגמה אינה טובה, והכול קורה משום שעדיין לא התחלנו לתקן את הקשר בינינו. אך ורק אם נתקן את היחסים ברמה האנושית, שהיא הרמה הגבוהה ביותר, בדרך של קבלה ונתינה, וניצור זרימה נכונה ושווה של היחסים בהדדיות, ניצור שינוי שישפיע בראש וראשונה על הלב, ולאחר מכן ההשפעה תורגש בכל יתר המערכות.
כמו בכל המחלות, כך גם במחלות לב, אנחנו מנסים לרפא את הסימפטומים הנראים לעין, ולא את הסיבות האמיתיות. "הכול מתחיל בראש", כפי שאומרים הרופאים. לכן אילו היינו מסדרים את היחסים בינינו, את המחשבות, את הרצונות שלנו, זה היה משפיע על הבריאות שלנו, משום שהלב הוא מרכז הרצונות.
נקודה חשובה נוספת היא אהבה. באמצעות אהבה מרפאים את הלב, כמו שנאמר: "על כל פשעים תכסה אהבה". הכוונה היא שאם הלב עובד כדי לספק את כל מה שנחוץ לאיברים החיצוניים לו, אפשר לומר שהוא עובד באהבה כלפי הגוף. כך על האדם לעבוד כלפי הזולת, וניתן ללמד אותו זאת כטיפול מונע.
האדם אינו רוצה להיות בקשר עם האחרים
ידוע, ששכיחות מחלות הלב במדינות המזרח נמוכה ביחס למערב, הרפואה מייחסת נתונים אלה לתזונה ולאורח חיים שונה. נראה שבמדינות המזרח שנמצאות בשלבי התפתחות מוקדמים יותר, האינדיבידואליות אינה בולטת, האגו עדיין לא התפרץ והקשר בין בני האדם הדוק יותר, ולכן שכיחות מחלות הלב שם נמוכה. אולם בחמישים עד מאה השנים האחרונות קיימת גם שם מגמת עלייה. בעבר במדינות המערב המצב היה דומה לזה שבמזרח, עד שבמערב הגיעו לרמת ההתפתחות המודרנית.
כלומר, הכול תלוי ברמת האגו שלנו, באיזו מידה כל אחד סגור בתוך עצמו. כאשר הלב אינו עובד בצורה נכונה ובהרמוניה, וכך גם בני האדם ביניהם ועם הטבע הסובב, אז אפשר לומר שהלב של האדם "מתפוצץ". כי אלו הן מערכות ותתי-מערכות של אותה המערכת הכללית, שצריכה להיות באיזון. כתוצאה מהקשר הלקוי בינינו, נפגע התפקוד הנכון של התאים שלנו, נפגע הלב, וגם עולה מספרן של מחלות הסרטן. אותו קשר מקולקל שבו אנחנו נמצאים, גורם להתגברות מחלת הסרטן, לבעיות לחץ הדם ולמחלות הלב שכולם יחד משלימים את התמונה. כל הבעיות האלה נובעות ממתח, מהאגו של האדם שאינו נמצא באיזון עם האחרים. מחוסר האיזון מתפתחות המחלות השונות.
אנשים רבים סובלים מלחץ דם גבוה. אם נתייחס לתופעה בצורה כללית, מערכתית, ניתן לראות שהאדם אינו רוצה להיות בקשר עם האחרים, הוא סגור בתוך עצמו, ולכן הלב, בכוח, בקושי, נגד רצונו, חייב לספק דם לכל הגוף. סגירות האדם בתוך הרצונות שלו, בתוך הלב שלו, כביכול מנתק את הלב מכל הגוף, הוא אינו מתפרס בכל הגוף. יוצא שהלב "אינו מקבל" את הרצונות של כל האיברים, של כל חלקי הגוף, ואינו רוצה לספק להם את מה שהם צריכים. ניתן לומר שהלב נעשה "אטום". כמו שהאדם נעשה אטום כלפי האחרים, ואז אומרים עליו שיש לו "לב אטום", כך גם הלב הפיזי שלו נעשה אטום.
מאחר והלב חייב לעבוד, עליו לפתח לעצמו דרך פעולה ולעבוד ביתר לחץ, ולכן הוא מפתח לחץ דם גבוה. באשר לשומנים, סתימות עורקים והפרעות אחרות, כולם נובעים מתוך האגו שסותם את המעבר, את היחס, את הקשרים בין הלב לכל חלקי הגוף. זוהי הסיבה היחידה.
הכול נובע ממערכות הקשר האינטגרלי בינינו
הלב עצמו אינו יכול לפתח די לחץ כדי להזרים את הדם לכל תא ותא בגוף, לשם כך היינו צריכים משאבה רבת עוצמה וסביר להניח שהכול היה מתפוצץ בגוף מעוצמת הלחץ. אם נעשה חישוב, כמו שעושים במכניקה במערכות הידראוליות, נראה שהלב אינו מסוגל להתמודד עם משימה כזאת בעצמו. הלב בעיקר נותן קצב למשאבות הקטנות שיש בכלי הדם, ובהתאם לאותו הקצב עובדים כלי הדם ופועלים הלאה. יש מעין משאבות מסביב לכלי הדם שבאמצעותן הם דוחפים הלאה את הדם.
בעיות בקצב הלב, בעיות בלחץ הדם, העובדה שהלב עובד בלחץ, כל אלו יוצרים עומס על כל הגוף, ופקודות מקולקלות עוברות לכל המשאבות של כלי הדם. כלומר, יש מערכת אחת שעובדת עם קשר בתוכה, אבל הקשר אינו טוב, הוא מקולקל. בדומה למחלת הסרטן, כשחלק מהגוף אינו מרגיש את עצמו שייך לגוף, ואינו נמצא בהרמוניה עם הגוף האחד, הוא מתחיל להתייחס לכל הגוף כאל משהו זר ואוכל אותו, כמו חיית טרף. כך גם הלב, הוא מרגיש שהוא כביכול אינו חייב לספק דם, לספק חיים לכל הגוף, ואז מתחילות כל הבעיות. הכול נובע מתוך המערכת האינטגרלית בה כולנו מקושרים. מתוך כך שאנחנו מתכנסים ונכנסים אל תוך עצמנו יותר ויותר ולא רוצים להיות בקשר הדדי.
הדורות הקודמים סבלו מזה הרבה פחות, הם לא חיו במערכת אנושית סגורה, אינטגרלית, ולכן הם התייחסו זה לזה נכון ובמידה מספקת. גם כשהתפרצה שנאה, זה לא כל כך השפיע עליהם, משום שהמערכת לא הייתה סגורה. בתקופה ההיא הם היו מסוגלים לסבול יותר, לחיות יחד זה עם זה. לדוגמה, בעבר הלא רחוק בארצנו, לא היו חומות סביב הבתים, הכול היה פתוח יותר. היום זה ממש הפוך. חתכנו את הקשרים בינינו, והכול משפיע עלינו בפנים, כי כל הטבע הוא עגול.
הקשר הנכון שאליו יש לשאוף הוא קשר של ערבות הדדית
הלב נותן ומקבל בצורה שווה. ככל שיש יותר קבלה, כך יש יותר נתינה. במצב מאוזן האדם נותן את כל מה שיש לו, ואינו שומר לעצמו. מנקודת מבטו הוא נותן את הכול. הוא מקבל מבחוץ את החיים שלו, את האנרגיה שלו ואת כל מה שהוא צריך כדי להתקיים, וזה לא שייך לעבודה שלו.
כך לדוגמה, כשאם מטפלת בתינוק שלה, כל הלב שלה נמצא בתוכו. היא רוצה לדעת בדיוק מה הוא צריך ודואגת לספק לו הכול. היא לא מתחשבת בעצמה, היא רואה את עצמה רק כמבצעת את הרצונות והצרכים של התינוק. כך עובד הלב הבריא במערכת בריאה, וכך על האדם לנהוג כלפי האחרים. את הכוח לעבוד בצורה כזאת האדם מקבל ממערכת אחרת. נקודת האיזון נמצאת בכך שהאדם שקוע כל כולו בזולתו ומשרת אותו באופן מלא, כפי שאם משרתת את תינוקה, ועל עצמו הוא כלל לא חושב. זה דומה למצב בו האדם שקוע כל כולו בעניין מסוים, הוא בקושי אוכל ושותה, אינו חושב על עצמו, רק עושה את המינימום הנדרש להתקיים כדי לעסוק בדבר שחשוב לו.
אותו עיקרון צריך לעבוד בכל האיברים ובכל התאים שבגוף, זאת בריאות הגוף הכללית. כך גם עלינו להיות, כתאים בגוף אחד של החברה האנושית. אז תהיה לנו בריאות שלמה ואידיאלית, בה נרגיש איזון, הרמוניה ושלמות. את האיזון בין הנתינה לקבלה קובע האדם בכל הרצונות שלו, בכל הלב שלו. כמו שנוהגים לומר על אדם שהוא מסור באופן מוחלט לאחרים – "נותן את כל הלב", "נותן מכל הלב".
אפשר לומר שאיש מאיתנו אינו קובע את מידת האיזון. על האדם, בהתאם להרגשתו, לקבל במידה המקסימלית את הרצונות והצרכים של האחרים, ובאותה מידה לתת הכול. בצורה כזאת הוא גדל כל הזמן במידת היכולת שלו להרגיש את הצרכים של הזולת, ובמידת היכולת שלו לתת. זה קובע את רמת ההתקדמות של האדם.
לקבל משמעו שהאדם פותח את עצמו לקבלת החסרונות והצרכים של האחרים, כדי להרגיש אותם כשלו. זה נקרא התכללות של אחד באחר. האדם מספק את רצונות הזולת, באותה מידה שבה הוא יכול להרגיש אותם. הדבר נכון כלפי קרובי משפחתו, מכריו, תושבי העיר שלו, אזרחי המדינה שלו או כלפי כל העולם, הכול לפי שיעור התפתחותו של האדם. משום שבני האדם נמצאים בהתקשרות הדדית, אז במקביל גם האחרים עושים את אותה עבודה כלפיו. עבור האחרים הוא המקבל והם הנותנים. עבורם הוא כמו תא בגוף שהם מחויבים לספק לו את כל צרכיו, והם כמו הלב כלפיו, ולהיפך. כך הם פועלים בהדדיות ובאיזון.
כל אחד הוא הנותן מבחינת כל האחרים, ומהאחרים הוא המקבל, משום שהוא רוצה לתת להם הזדמנות להעניק לו. יוצא שכל אדם מקבל מהאחרים את הרצונות שלהם על מנת להעניק להם, ומביע כלפיהם את הרצונות שלו, כדי לתת להם הזדמנות לתת לו. כל זה נעשה בצורה הדדית ואיש אינו עושה זאת במטרה לקבל לעצמו, אלא במטרה לתת. בצורה כזאת אנחנו ניזונים זה מזה. על כך נכתב "לכו ותתפרנסו זה מזה". איש אינו יכול להאכיל את עצמו. אדם חי מהדאגה של האחרים כלפיו, ולא מכך שהוא דואג לעצמו.
זהו מצב של ערבות הדדית, אדם מרגיש בטוח שהאחרים דואגים לו, ובזכות זה הוא נפטר מהדאגה לעצמו. לא נשארת לו אפשרות לדאוג לעצמו, וכך הוא פנוי לדאוג לזולת. הקשר הנכון אליו עלינו לשאוף בחברה האנושית הוא קשר של ערבות הדדית. זאת העבודה הנכונה של החברה האנושית – כשכל אחד מתפקד כלפי האחר כמו לב, וכל אחד נותן לאחר הזדמנות לתפקד כך.
אנחנו הופכים להיות גוף אחד, משפחה אחת
בימינו אנחנו מגיעים לצורך בלב משותף וכללי. בימיה הראשונים של החברה האנושית בני אדם לא היו מקושרים ביניהם, לכן לא היה מורגש בהם הצורך הזה, הם היו כתאים בודדים. אמנם הם היו מתפרנסים זה מזה, אבל לא בצורה פנימית, אלא בצורה אגואיסטית, מה שיש לי אני נותן לך, ומה שיש לך אתה נותן לי.
באמצע המאה העשרים החל להתגלות שאנחנו הופכים להיות גוף אחד, משפחה אחת, כל האנושות קשורה יחד. בגוף אחד חייב להיות קשר בין התאים, לשם כך אנחנו זקוקים ללב אחד, למוח אחד כמו בגוף שלנו, ועלינו להיות מחולקים למערכות כמו החלוקה למערכות בגוף.
האנושות תצטרך לבצע את השינוי הזה בעתיד הקרוב, אחרת היא לא תוכל להמשיך לתפקד. נגיע לזה או בדרך של הבנה והסכמה לחיבור או בדרך של מחלות וצרות אחרות, אבל האנושות תמצא את הדרך לבנות את עצמה בדומה לגוף שלנו: מערכת מוח כללית, לב כללי, מערכות שיעבדו כמו האיברים הפנימיים שלנו, הכבד, הכליות וכל היתר. בלי המערכות הללו, כמו שהגוף הפיזי הפרטי לא יכול לתפקד, כך גם הגוף האנושי הכולל לא יוכל לתפקד.
לכן האדם צריך קודם כל לפעול במגמה להתקשר עם הזולת, וכאשר מגיעים לקשר של הבנה והרגשה של האחר, מפעילים את ההדדיות. אחד מבין את האחר, מבין מה הוא רוצה, ויש ביניהם התכללות, כלומר רצון משותף לבנות מערכת יחסים של קח ותן על מנת לגלות ביניהם מהות חיים חדשה, אחרת, גבוהה יותר. רק אז מפעילים את המערכת של הקבלה והנתינה. נוכל להיות לב אחד בהתקשרות כלפי האחר, רק אחרי שנרגיש זה את זה. ההרגשות האלה בינינו הן כמו מערכת העצבים, אנחנו כולנו קשורים יחד. אנחנו מרגישים זה את זה.
חיינו תלויים בנכונות שלנו להתקשר לסביבה בצורה נכונה
מערכת המוח היא המערכת העליונה ביותר והיא אינה כוללת רק את המוח אלא גם את מח העצמות. אנחנו עדיין לא מכירים מספיק את הקשר בין האיברים השונים בגוף. המוח כולל מערכות רבות, יש לו שליחים בכל המערכות בגוף, שמאפשרים לו לבצע את תפקידו. זה דומה מאוד לניהול מדינה. כדי לנהל מדינה, יש לשלוח נציגים לאזורים השונים ודרכם לנהל את המדינה כולה.
נהוג לומר ש"המעבד המרכזי" נמצא בראש, וזה מעורר שאלה. ככל שמעמיקים יותר בנושא, מבינים שהוא בכלל לא נמצא בגוף שלנו, ואז האדם נתפס בצורה אוורירית יותר. האדם מתחיל להרגיש שהמוח מקבל את הפקודות מהסביבה, והיא זו שמפעילה אותו.
בעתיד הקרוב נגלה שחיינו תלויים בנכונות שלנו להתקשר לסביבה בצורה נכונה, ולקבל את הפקודות ממנה. המוח מקבל פקודות ומידע מהסביבה לגבי האדם, באיזו מידה הוא נחוץ לסביבה, למערכת הכללית. כדי לשמור על בריאות הגוף ואיזונו, מתים מיליוני תאים בכל רגע ובמקומם נוצרים תאים חדשים, כך גם נוהג הטבע בחברה האנושית. האדם הוא כמו תא במערכת, אם יש באדם צורך, אז הוא חי, וברגע שאין בו צורך, מגיעה פקודה למוח ובהתאם נוצרות התרחשויות וסיבות שונות, והאדם נפטר, מסיים את תפקידו.
אם נתייחס לפעולת המוח, ניתן לומר שהמוח עובד בצורה תקינה אך ורק אם הוא מרגיש מערכת עליונה יותר ממנו. מערכת שאליה הוא צריך להתייחס, שעליו לשרת אותה ולקבל ממנה פקודות. מאחר והמוח שייך לאדם מסוים, אז אותו אדם חייב להיות מקושר בצורה כללית לכל האחרים ולטבע. לכן, באופן אידיאלי, על המוח לדעת מה תפקידו הפרטי במערכת הכללית. עליו להכיר את המערכת הכללית, בהתאם ליחס הפרטי שלה כלפיו, לדעת איך לתפקד כדי לשמור על המקום שלו במערכת בצורה נכונה. עליו לשרת את המערכת הכללית, ובהתאם לכך הוא מפעיל את הגוף הפרטי שלו, את הלב, את מערכות העצבים, הלימפה, הדם. כל הגוף מופעל בהתאם למידה שבה עליו להיות מקושר בצורה שלמה עם המערכת הכללית.
בבריאות הגופנית, הנפשית או המערכתית והאינטגרלית, שכל אחד מאיתנו הוא חלק ממנה, אנחנו קשורים באחרים ובכל היקום, וכל המערכות הללו תלויות זו בזו. האגו שלנו הוא זה שמכניס את התקלה בכל המערכות, לפי הרמות שלהן, לפי החתכים. כשאדם מתקן את היחס שלו כלפי האחרים, הוא בעצם גורם לשינוי המערכות שלו בכללות. אבל אנחנו לא יכולים לראות זאת מיד, משום שאנחנו תלויים זה בזה, וכל עוד כולנו לא נתקן את עצמנו, אי אפשר לדבר על ריפוי של אדם מסוים.
מקורן של הסיבות האמיתיות – במערכת העליונה ביותר
המוח של האדם אינו עומד בראש כל התהליכים. המוח הפרטי של האדם הוא רק המקשר בין גוף האדם לבין המערכת הכללית. הוא פועל לפי פקודות המערכת הכללית. המוח מנהל את מערכות הגוף, אך הוא כפוף למערכת הרחבה יותר. הוא פועל לפי הצורך הכללי החיצון, מחוץ לגופו של האדם. למעשה, בני האדם אינם פועלים באופן עצמאי, בלתי תלוי, הם פועלים ברמת האנושות הכללית. המוח מקבל פקודות מהשדה הכללי שבו כולם נמצאים. מדובר במערכת שהיא מחוץ לחומר שלנו. משום שאנחנו נמצאים בשדה כללי אחד, אנחנו כביכול מתחילים כבר לצאת מתוך האדם.
אם רוצים לגלות כיצד עובדת מערכת המוח, מהיכן היא מקבלת פקודות, חייבים לעלות למערכת עליונה יותר. האדם מקבל פקודות בכל רגע ורגע, הוא מופעל על ידי השדה של החכמה, של הטבע הכללי, של מחשבת הבריאה. כל פעולה ופעולה של האדם היא תוצאה של אותן פקודות. לא מדובר במיסטיקה, אלא בדברים מעשיים שנתפסים בחושים. המוח מנהל את מערכות הגוף, הוא המערכת העליונה בגוף האדם, והוא פועל לפי עיקרון אחד: להיות באיזון עם המוח הכללי, שממנו הוא מקבל פקודות.
כמו בתחומי המחקר המדעי, בפיזיקה קוונטית ובמערכות אחרות במדע, גם בחקר המוח הגענו לגבול שממנו לא חקרנו, וניתן לחקור ולגלות לאן המוח שלנו מחובר. ניתן לומר שהסיבה לשבץ מוחי היא התפוצצות של כלי דם במוח בגלל לחץ דם גבוה, אולם הכול בא מפקודות המוח. המוח הוא זה שנותן את הפקודות כלפי מטה, ואם הוא אינו מקושר בצורה נכונה למוח הכללי, קיימים שיבושים. האדם הוא בסך הכול תוצר של הבריאה.
אם אדם נפל ושבר את הרגל, זה קרה כתוצאה מפקודות המוח. כדי לגלות את הסיבה האמיתית, יש לעלות למערכת גבוהה יותר. האדם יכול להמציא הרבה סיבות מדוע זה קרה כך ולא אחרת, ומדוע דווקא לו. ברמה הזאת של השאלות יש הרבה מאוד בלבולים, אך הסיבה האמיתית היא במערכת העליונה ביותר בהיררכיה.
אם נתייחס לקשר בין המוח ללב, לא יכולה להיות עבודה נכונה של מערכת אחת או של כמה מערכות הקשורות ביניהן, אם לא נתקן את הקשר בין כל המערכות. "כלל ופרט שווים", הוא חוק. לכן אי אפשר להתייחס לגוף האדם באופן שבו הרפואה המודרנית מתייחסת אליו: אם הרגל כואבת נטפל ברגל, ואם זו היד, אז נטפל ביד.
מדובר במערכות, שאינן שייכות לרפואה הרגילה, המערכות הן הוליסטיות ואף יותר מכך, אלה המערכות הפנימיות של האדם, המחשבות שלו, התפקיד שלו במערכת הכללית שבה כולנו קשורים יחד.
הסיבה האמיתית לכל מחלה אינה ידועה לנו, לכן חובה עלינו לעלות לדרגה של הסיבות. כדי לתקן את הסיבות אין צורך ברפואה. כדי לתקן את הסיבות האמיתיות, נבדוק אך ורק דבר אחד: את דרגת האיזון בין כולם. אך ורק באמצעות האיזון התקין נגיע לרמת הבריאות המושלמת.
